סדר היום בעיינות כולל תכנית מגוונת, החל מלימודים לבגרות מלאה, דרך חוגים בשעות אחר הצהריים וכלה בעבודות במשק החקלאי. ומעל הכל: חיבור מיוחד בין התלמידים לצוות העובדים. אני מנסה להבין איך בכל זאת, בתוך התיאור הפסטורלי הזה, נכנסת מסגרת לימודית של משמעת וגבולות. עדי מסבירה לי: "במקום כזה התפקיד של הצוות הוא הרבה יותר משמעותי. אנחנו מביאים לכאן את החום, ההכלה, הצחוקים, החיבוק. הצוות שלנו מורכב מאנשים שמכירים את התלמיד מאוד טוב. יודעים לאתר את הנקודות שבהן אתה צריך שיחבקו אותך שנייה. וגם בין אנשי הצוות, כעובדים, יש אנרגיה טובה וחיובית, וזה מאוד חזק ומשמעותי".

מאי שביט היא מחנכת כיתה י' ומורה לספרות בכפר הנוער עיינות. "לחנך כיתה בעיינות זה משהו מיוחד, כיוון שאני כמורה משתדלת לעטוף עד כמה שאפשר את התלמידים", היא אומרת בעיניים בורקות. "אני משתדלת להיות שם בשבילם. יש במקום הזה פתיחות רבה, לצד גם גבולות, כמובן. אבל הדגש הוא על הקרבה שיש בין כולם. בכל בוקר אנחנו פוגשים את התלמידים ל-10-15 דקות. אנחנו רואים אותם, ואין מצב שיש תלמיד שאני לא אראה אותו במהלך היום".

מאי מוסיפה כי "המרחבים והכפריות של המקום, מאפשרים אינטראקציה קצת אחרת. אני משתדלת להיות כתובת לתלמידים ולהיות זמינה לכל דבר". בדיוק באותו רגע, כאילו כדי להמחיש את הזמינות שיש לה לתלמידים, היא מקבלת שיחת טלפון מתלמידה. "כן, אוריין? אז אין שום בעיה, אני סומכת עלייך, אני יודעת שלא הברזת. בכל מקרה אנחנו מתראות היום בשתיים וחצי, את זוכרת? ביי חמודה".

שביט ממשיכה ומסבירה: "יש מעטפת כל הזמן, אנחנו משתדלים להקיף את התלמידים במשך 24 שעות ביממה. נערים ונערות בגיל ההתבגרות חווים הרבה סערות, ופה בעיינות יש המון זוגות עיניים מיטיבות. המורים, היועצות, המדריכים בפנימייה. יש המון אופציות ליצירת קשר עם מבוגרים משמעותיים. בנוסף, תלמידים שמתקשים מקבלים עזרה רבה בלימודים. אנחנו משתדלים לתת מענה לצרכים של כל אחד ואחת.

"מעבר לזה יש את המשק החקלאי. הילדים מאוד אוהבים את העבודות במשק ומוצאים בזה עניין. אחד הדברים הכי חשובים בגיל הזה הוא למצוא עניין, משהו משמעותי שילווה אותך, והעבודות האלה ממלאות את הפונקציה הזאת. זה יכול להיות גם החוגים, גם המגמות, כל אלה משמעותיים מאוד בחיים של התלמידים".