כפר הנוער עיינות-
לצמוח במקום שרואים אותך

קשה לי להאמין כמה זמן עבר מאז שדרכתי כאן בכפר בפעם הראשונה, הייתי בסך הכל בת 14 וחצי, לא היו לי חלומות או שאיפות גדולות, הגעתי במצב יחסית אבוד, בלי סיכוי לבגרות. לפחות ככה בית הספר הקודם שלי החליט. הכפר, המדריכות, המנהלים ואפילו חבריי הש"ש ראו אותי באמת, והעניקו לי אהבה, חינוך, תרבות, מעגלי חברויות, והכי חשוב, הזדמנות. אותה הזדמנות עזרה לי לפתח את עצמי ולהבין מה אני רוצה לעשות עם עצמי, אם זה בקבוצת הריצה, בה גיליתי שאני יכולה לחוץ 10 ק"מ בלי לעצור, אם זה בחדר המוזיקה, לקבל מקום לעצמי ולכל מה שרציתי ליצור, תמיד קיבלתי במה, תאטרון, ערבי פויקה, סדרות שטח של "אחריי" והרשימה עוד כל כך ארוכה. החיים בכפר העניקו לי כלים להתמודד עם כל מה שעתיד לפגוש אותי בחיים. לא וויתרו לי ולא וויתח עליי לרגע. במקום הזה ידעתי שאם אפול, תמיד יחזיקו אותי, עד היום. גם היום, שמונה שנים אחרי שסיימתי יב', הכפר עוטף אותי וממשיך לראות אותי. זמן קצר אחרי שעזבנו פתחו קבוצת וואטסאפ, בה יש הודעות רצופות מעליזה אפילו על בסיס יום-יומי על משרות פנויות, מלגות אפשריות, עדכונים שוטפים, מעדכנים את הפרטים שלטו במערכת כל שנה-שנתיים, ואפילו סתם לדעת מה שלומי בטלפון. לא הכרתי עוד מסגרת כל כך עוטפת, גם אחרי שכביכול סיימנו את תפקידנו בכפר, הכפר לא סיים את תפקידו איתנו. עיינות זה לגמרי הבית, אני רוצה להורות מכל הלב, לעליזה, על כל הטוב שאת עושה לנו, הבוגרים. תודה רבה למר דוד יטיב מנכ"ל חברת פייטון שתורם מרי שנה לבוגרי הכפר ומסייע לקדם להצלחה! ותודה לנועם, שאפילו זמין בוואטסאפ לבוגרים שלו, שיהיה המשך ערב מקסים. כמובן שבכיתה יב' זה לא הספיק לי, והמשכתי למכינה הקדם צבאית "גל" שבעכו, שם תפקדתי גם בתור ש"ש בכפר הנוער מנוף, משם התג"יסתי לצבא, שירתהי בתור מפקרת טירונים בחיל האוויר. צללתי קצת יותר עמוק לתוך הכירות עם האוכלוסייה המגוונת והמורכבת שיש לנו כאן בישראל.

שמי לודמילה אלמן בוגרת עיינות משנת 2004 הגעתי לארץ ב – 1999 בגיל 13
עם אימי ואחותי הגדולה שגם למדה בעיינות.
בתקופת לימודי בעיינות למדתי שפה, מנטליות, הכרתי חברים חדשים וסיימתי
עם בגרות מלאה.
בצבא שירתתי במרכז מדעי ההתנהגות כמרכזת חומרים טכניים ובו זמנית
עבדתי כדי לעזור לאמא בכלכלת הבית. כיום אני נשואה ואמא לשלוש בנות
מקסימות בגילאים תשע, שש וחצי ושנתיים. אנחנו גרים בראשון לציון ואני
עובדת תעשייה אווירית בתפקיד עוזרת ראש מנהל.
תעשייה אווירית זו חברה ביטחונית אשר מפתחת לווינים, טילים, מל"טים ועוד
ואני גאה שבימים אלה תע"א תורמת את חלקה למאמץ המלחמתי של מדינת
ישראל.
סיימתי לימודי תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה במסלול כימיה וניהול, תואר
שפתח לי דלתות וקידם אותי בעולם התעסוקה.

נעים מאוד קוראים לי מתן בר בוגר עיינות משנת 2014 
היום אני בן 27, גר באשדוד , משרת בשירות בתי הסוהר, סטודנט לתואר ראשון בקרימינולוגיה 
והכי חשוב גם אני זכיתי להיות חלק ממשפחת עיינות.
נפלה בחלקי הזכות ללמוד, להתבגר ולהתפתח במקום הזה במשך 3 שנים משמעותיות מאד ממי שאני היום. בין טיולים בפרדס לשיחות במועדון, ערב כללי ודיסקו של שישי והכרת חברים טובים שהולכים איתי עד היום, זה המקום שלי לומר תודה:
תודה לכפר הנוער עיינות על גידול דורות שלמים של נערים שרוצים להצליח, שלא מפחדים לשאוף ולהגשים יעדים, על תמיכה ואהבה אין סופית, תודה על הבית החם הזה. 
אני גאה לומר לכולם שבזכות עיינות למדתי שמשפחה כן בוחרים.