"כשאפקח את העיניים ואגביה את ראשי אז אפתח חלון או שניים אל הרוח החופשית… על הגשר הנטוי יש תקווה ויש סיכוי."

היום, עם פתיחת שנת הלימודים החדשה, אנו עומדים בדיוק במקום הזה – מול חלונות שמזמינים אותנו להיפתח, מול גשרים שמחכים לנו לחצות אותם.
עיינות הוא יותר מכפר – הוא גשר. גשר בין החלום לבין המציאות, בין הבית לבין הכפר, בין הילד שהיינו לבין האדם שאנחנו הופכים להיות.

כל בוקר, כשהילדים שלנו פותחים את עיניהם ויוצאים מהבית מהחדר, הם חוצים את הגשר הזה – מהעולם הפרטי אל העולם המשותף, מהמוכר אל החדש. הגשר שלנו נטוי על פני שדות, על פני חוויות, על פני החלומות שאנחנו בונים יחד. ועל הגשר הזה, יש תקווה ויש סיכוי.

קהילה נבנית כשאנחנו מעזים לפתוח חלונות. לא רק החלון שלנו אל העולם, אלא גם החלון שמאפשר לעולם להיכנס אלינו. כשמורה פותחת חלון לסקרנות, כשמדריך פותח חלון לסבלנות, כשילד פותח חלון לחברות – נוצרת קהילה אמתית.
השנה אני מזמין כל אחת ואחד מכם לפתוח חלון או שניים: להורים – פתחו חלון אל בית הספר, בואו, הכירו, שאלו, השתתפו. הילדים שלכם לומדים לא רק מתוך ספרים, אלא מתוך הדוגמה שלכם – איך מתייחסים לקהילה, איך בונים יחד.

למורים והמדריכים – פתחו חלון אל כל תלמיד מחדש. כל ילד מביא אתו עולם שלם, חלומות, חששות, וכישרונות שרק מחכים להתגלות. לילדים – פתחו חלון אל הלמידה, אל החברות החדשות, אל הרגעים שעוד יבואו השנה.

"והאור אשר בינינו יהיה נחלתי." האור שנוצר בין אנשים הופך לנחלה משותפת. האור הזה הוא הצחוק של הילדים בחצר, השיחות בכניסה לבית הספר, הגאווה בהצלחות הקטנות, התמיכה ברגעים הקשים.

השנה, בואו נעשה את האור הזה לנחלה של כולנו. המסע עוד לא הושלם, הדרך אכן מיטלטלת לפעמים, יש אתגרים, יש חששות. אבל יש לנו זה את זה, יש לנו את הגשר הזה שבנינו ביחד, ויש לנו את החלונות הפתוחים.
השנה תהיה שנה של צמיחה, של למידה, של בניית קשרים חדשים. כי כשאנחנו פותחים חלונות ובונים גשרים, אנחנו לא רק יוצרים מקום טוב יותר לילדים שלנו – אנחנו יוצרים קהילה בעיינות יחד.